העלויות
על פי נתוני מע"ץ, החלופה הזולה ביותר להקמה היא סלילת כביש חדש ומודרני בן 4 נתיבים לכל כיוון, במקביל למסילה. עלות הסלילה של כביש כזה היא כ- 600 מליון ש"ח, לא כולל הפקעות (רק שטחים חקלאיים). החלופה היקרה ביותר היא שדרוג הכביש הקיים ל-4 נתיבים לכל כיוון, כולל מנהרה בין בית ינאי לבית חרות. העלות המוערכת של החלופה הזו על פי מע"צ – 1.2 מיליארד ש"ח, גם ללא הפקעות (גם שטחי מגורים ומסחר).
כדי לחסוך, מקדם משרד התחבורה סלילה של 3 נתיבים בלבד, בלי מינהרה. העלות של החלופה הזו – 1.1 מיליארד ש"ח.
נראה מוזר? איך סלילה של כביש חדש זולה פי 2 משדרוג כביש ישן?
פשוט מאד: הכביש הקיים הוא כביש פעיל. הוא הציר העיקרי לתנועה מצפון לדרום. כדי לשדרג אותו צריך לסלול מעקפים, שיאפשרו לתנועה להמשיך לזרום בזמן העבודות. את המעקפים יצטרכו אח"כ לפרק. כלומר – כדי לשדרג כביש ישן צריך לסלול אותו פעמיים, ולפרק פעמיים. בנוסף, בתוואי הקיים יש עקומות קשות שצריך ליישר (בשונה מתוואי המסילה הישר והשטוח). לכן העלויות כמעט מוכפלות.
ולמרות זאת, בוחר משרד התחבורה לשדרג את הכביש הקיים.
אז מה יהיה לנו? בעלות כפולה, נקבל פחות נתיבים, רמה ירודה של כביש, החמרת הפגיעה בטבע ומטרדים קשים לכולם. וזה לפני שהכנסנו לחשבון את ההפסדים שייגרמו למשק כולו, בגלל פקקי התנועה הקשים במהלך השנים הארוכות בהן יהיו עבודות בכביש.
לעבודה כלכלית המראה פער של 2 מליארד ש"ח כנגד (!) החלופה שאושרה על ידי הוועדה לתשתיות, לחצו כאן.
אם היו נותנים לכם לבחור בין סוסיתא משנת 1965 במליון דולר למרצדס משנת 2016 בחצי מליון – מה הייתם בוחרים?
למשרד התחבורה כנראה יש שיקולים אחרים משלכם.